חיתום הינו הליך במסגרתו קובעות חברות הביטוח האם ובאילו תנאים לבטח אדם מסוים. ברוב המקרים המבטחות לא בודקות את האינפורמציה שנמסרה על ידי המבוטח, אלא שומרות לעצמן את הזכות לאמת את הפרטים רק לאחר קרות מקרה הביטוח. כך, יכולות חברות הביטוח, לאחר קרות מקרה הביטוח, לגלגל את האשם על המבוטח ולטעון כי לו היו יודעות את מצב הדברים לאשורו לא היו מבטחות אותו כלל או דורשות פרמיה גבוהה יותר.
אחד הביטויים המוכרים בעולם הביטוח, אך העשוי להיות לא מוכר לאדם מן השורה, הוא "חיתום". במסגרת הליך החיתום מנסה חברת הביטוח להתגבר על פערי המידע בינה לבין האדם המבקש ביטוח וכך לקבוע את תנאי הפוליסה. למרבה הצער, כמו בהיבטים רבים אחרים, גם כאן, פעולה פשוטה יחסית הופכת על ידי חברות הביטוח לחלק "משיטת המצליח" במטרה לדחות עד כמה שניתן תביעות מבוטחים.
במידה ואדם מעוניין לבטח את עצמו מפני סיכון כזה או אחר, הוא פונה אל חברת הביטוח בבקשה לרכוש פוליסת ביטוח. עוד לפני שחברת ביטוח מחליטה האם לקבל את בקשתו להצטרף לביטוח היא מבצעת הליך המכונה "חיתום". הליך זה מתבצע על-ידי חברת הביטוח ונועד לתת לה מידע מושכל האם לבטח את המועמד לביטוח ובאילו תנאים.
בהמשך לכך, נדרש המועמד לביטוח למסור לחברת הביטוח אינפורמציה ומסמכים רלוונטיים. האינפורמציה תלויה בסוג הביטוח בו מעונין המועמד לביטוח; ביטוח רכושי יחייב מסירת מידע על מאפייני הרכוש, ואילו ביטוח סיעודי או רפואי יחייב מסירת מידע רפואי לרבות מילוי שאלון על מצבו הבריאותי. על בסיס האינפורמציה שסיפק המועמד לביטוח, תקבע חברת הביטוח אם לבטח את המועמד ומה יהיו תנאי הפוליסה, כלומר – היקף הכיסוי וגובה הפרמיה. כך למשל, מועמד לביטוח צעיר ובריא, המעוניין לקנות ביטוח סיעודי, ישלם פרמיה נמוכה בהרבה ממועמד בשנות העמידה בעל רקע של מחלות שונות, ואף סביר שביטוחו ייעשה ללא החרגת בעיות רפואיות.
על המועמד קיימת חובה למסור בצורה כנה את כל האינפורמציה הרלוונטית. אי מסירת מלוא האינפורמציה הרלוונטית או מסירת אינפורמציה שאינה נכונה, עלולה להביא לביטול הפוליסה ולסנקציות נוספות. כך למשל, אם המועמד לביטוח לא גילה את מלוא מצבו הרפואי או לא דייק בפירוט נסיבותיו, בקרות מקרה הביטוח יכולה חברת הביטוח לטעון לאי גילוי או ל"מצב רפואי קודם" ולהדוף את תביעת הביטוח או להסכים לשלם תגמולים חלקיים בלבד.
דוגמא נפוצה של חיתום בתחום הביטוח הוא חיתום רפואי. כאשר המועמד מעונין לקנות ביטוח הקשור למצבו הרפואי (למשל ביטוח סיעודי, ביטוח חיים ועוד) עליו לחתום על טופס ויתור סודיות וכן למסור טופס הצהרת בריאות הכולל אינפורמציה ביחס לעברו ומצבו הבריאותי. אינפורמציה זו כוללת מגוון נתונים אישיים ובכללם גיל, מחלות, הרגלים (למשל, עישון או שתייה), משקל, מדדי בריאות שונים ועוד. בהתאם לאינפורמציה זו תקבע חברת הביטוח את תנאי הפוליסה. יצוין, כי לאור תוצאות החיתום הרפואי, חברות הביטוח רשאיות להחריג מחלות, פגיעות או אברים ואף לסרב למכור את הפוליסה.
אחת השיטות בהן נוקטות חברות הביטוח היא "חיתום הצהרתי" או "חיתום רפואי בדיעבד", במסגרתו הן דוחות את בירור מצבו של המבוטח ממועד רכישת הפוליסה למועד קרות מקרה הביטוח. כך, חברות הביטוח לא בודקות את האינפורמציה אותה מסר המועמד בעת הבקשה להצטרפות, אלא מסתמכות אך ורק על הצהרתו, תוך שהן שומרות לעצמן את הזכות "לאשר את החיתום" לאחר קרות מקרה הביטוח. כך למשל, במקרה של ביטוח הנוגע לעניינים רפואיים, לחברות הביטוח יש זכות לדרוש מהמבוטח לעבור בדיקה רפואית מטעמן או אף לעיין בתיקו הרפואי טרם קבלתו לביטוח, אולם הן עושות זאת במקרים נדירים בלבד. זאת, גם כאשר מדובר במבוטח קשיש.
כך יוצא שהמועמד משלם פרמיות לחברת הביטוח במשך שנים ורק כאשר מתרחש מקרה הביטוח "נזכרות" חברות הביטוח לבצע את הבירורים הרלוונטיים (למשל לעיין בתיקו הרפואי של המבוטח). או אז חברות הביטוח מגלות "לפתע" כי האינפורמציה שהתקבלה מהמבוטח במסגרת הצהרת הבריאות המסובכת והמסורבלת שמילא, אינה נכונה או אינה מדויקת. בהמשך לכך, במקרים רבים חברת הביטוח דוחה את התביעה בטענה של אי גילוי או מצב רפואי קודם.
יצוין, כי אם מבוטח רכש את הביטוח בטרם גיל 65, חברת הביטוח רשאית שלא לשלם תגמולי ביטוח על רקע חריג בפוליסה הנוגע למצב רפואי קודם שהיה לו במהלך השנה שקדמה לרכישת הביטוח. לעומת זאת, אם המבוטח רכש את הביטוח לאחר גיל 65, חברת הביטוח רשאית שלא לשלם תגמולי ביטוח על רקע חריג כאמור הנוגע למצב רפואי קודם שהיה לו במהלך חצי שנה בלבד קודם לרכישת הביטוח.
יצוין עוד, כי במידה ועברו שלוש שנים או יותר ממועד רכישת הפוליסה הפוליסה ועד להגשת התביעה, המבטחת רשאית לדחות תביעה בטענת אי גילוי רק במידה והוכחה כוונת מרמה מצד המבוטח.
כאמור, כתוצאה מהחיתום בדיעבד, מבוטחים רבים מוצאים את עצמם בבעיה של ממש. הבעיה חמורה במיוחד ביחס למבוטחים בעלי פוליסת ביטוח סיעודית. מבוטחים אלו לרוב הינם קשישים, עם בעיות רפואיות לרוב, הנאלצים למלא בעת ההצטרפות לביטוח שאלון מסורבל ולא נגיש, ולעיתים נכשלים, בתום לב, במתן פרטים מלאים ומדויקים. ככלל, בתי המשפט מודעים לבעיה זו ולא ששים לעזור לחברות הביטוח להתנער ממחויבותן.
כך למשל, בפסק דין משנת 2001 היה מדובר בזוג תובעים, בעל ואישה, אשר התקשרו עם חברת ביטוח בפוליסת ביטוח סיעודית. התובע היה בן 86 והתובעת בת 78 בעת ההתקשרות. במסגרת ההתקשרות חתמו השניים על הצהרת בריאות במסגרתה הצהירו כי אינם סובלים מאלצהיימר ודמנציה. לאחר שאובחנה אצל התובעת דמנציה, הם פנו לחברת הביטוח ותבעו את הביטוח הסיעודי. חברת הביטוח סירבה וטענה כי התובעת לקתה במחלת האלצהיימר עוד קודם להתקשרות.
בית המשפט קיבל את התביעה בקובעו שניים:
ראשית, לא הוכח שהתובעת לקתה, קודם להתקשרות בחוזה הביטוח, ב"מחלה" ברורה ועל כל פנים, התובעים לא ידעו על קיום "המחלה" אם היתה כזו.
שנית, בית המשפט הדגיש, כי התקשרות בחוזה ביטוח סעודי עם אנשים מבוגרים, הסובלים באופן שכיח מאלצהיימר ודמנציה, תוך התניית תגמולי הביטוח בהעדר מחלה מסוג דמנציה או אלצהיימר, מהווה חוסר תום לב. לדבריו, עריכת פוליסת ביטוח סיעודי לאנשים בגילם של התובעים חייבת לקחת בחשבון כי המבוטחים הללו מצויים בסיכון או בשלב כזה או אחר של מחלה.
במקרה אחר היה מדובר בקשישה בת 84 אשר רכשה ביטוח סיעודי. במסגרת הליך הרכישה מילאה הקשישה שאלון רפואי שנשלח אליה בדואר. מספר שנים לאחר מכן, כאשר הקשישה הפכה סיעודית, חברת הביטוח דחתה את תביעת תגמולי הביטוח הסיעודי בטענה כי היא לא מסרה בשאלון את מלוא האינפורמציה ביחס לבעיות הרפואיות ממנה היא סובלת (בעיקר ביחס לבעיות לחץ דם ולב).
בית המשפט קיבל את תביעת הקשישה וחייב את חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח הסיעודי. נקבע, כי חברת הביטוח ונציגיה התרשלו בכך כי למרות שידעו כי מדובר בקשישה בת 84, הסתפקו בשליחת השאלון בדואר מבלי ליידע אותה בדבר החשיבות שבמתן מידע מדויק, ולא נקטו בפעולות מינימליות על מנת לוודא כי הקשישה הבינה את פשר השאלות. בית המשפט אף הדגיש, כי חברת הביטוח פעלה בחוסר תום לב מכיוון שלא בדקה את העבר הרפואי של הקשישה בעת עריכת הביטוח, אלא רק לאחר הגשת התביעה.
בהחלטה שניתנה לאחרונה (חודש 11/2023) ביקר בית המשפט העליון בחריפות על התייחסות לא רצינית להליך החיתום. נקבע כי גם אם מבוטח מתייחס בקלות ראש להליך החיתום ומבקש להזדרז, אסור לחברת הביטוח לעשות זאת אלא עליה לנהל את הליך החיתום בכובד ראש, גם אל מול לקוחות ש'אצה להם הדרך'.
בהתאם לדין, על מבוטח למסור לחברת הביטוח במסגרת הליך ההצטרפות לביטוח אינפורמציה רלוונטית ומדויקת. עם זאת, גם במידה וחברת הביטוח דחתה תביעת מבוטח מכיוון שלא מסר את מלוא האינפורמציה או לא דייק בתשובותיו, אין בכך סוף פסוק. כאמור, במקרים רבים האשם נעוץ בחברת הביטוח אשר ביצעה הליך חיתום לא שלם, תוך הסתמכות על שאלון רפואי מסורבל ולא ברור. עורך דין המתמחה בתחום יוכל לייעץ למבוטח כיצד להתמודד משפטית מול טענות של "מצב רפואי קודם" או "אי גילוי" מצד חברת הביטוח על מנת שהמבוטח יוכל בסופו של דבר לקבל את מלוא התמולים להם הוא זכאי.
