מהו ביטוח סיעודי ואיך קרה שבישראל הפכו פוליסות סיעוד גם למוצר כה מבוקש וגם לסלע מחלוקת נפוץ במיוחד בין המבוטחים לחברות הביטוח?
בעשור הראשון של שנות האלפיים, נרשמה עלייה תלולה בהיקף הרכישות של פוליסות ביטוח סיעודי בישראל. מאז, תפוצתו המקומית של הביטוח הסיעודי רק ממשיכה לעלות, וכיום זהו למעשה מוצר שנמצא כמעט בכל בית. כך למשל, לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בין 2010 ל-2016, מספרן של פוליסות הביטוח הסיעודי שנמצאו בידי מבוטחים עלה כמעט במיליון – מ-4.56 מיליון פוליסות ל-5.31 מיליון פוליסות.
זינוק זה בביקוש לביטוח הסיעודי מזכיר במידה מסוימת את מהפכת המחשב האישי והדיגיטל ואת מהפכת הסלולר. אם עד שנות התשעים, מחשב אישי היה עדיין מוצר נדיר יחסית במשקי הבית בישראל, הרי שתוך שנים ספורות מתחילת אותו עשור, הפך החזון של "מחשב לכל ילד" למציאות מובנת מאליה, וכך גם החיבור הביתי לרשת האינטרנט. תהליך דומה התרחש מעט אחר כך בשוק הטלפונים הסלולריים.
והנה, מסתבר שגם פוליסות ביטוח סיעודי – מוצר הרבה פחות "זוהר" ומתוחכם ממחשבים וסמארטפונים, וכזה שלכאורה לא מניב תועלת ודאית ומיידית לצרכן – שברו את שיאי הביקוש בקרב הציבור, ונתפסות כמעט כ"מוצר חובה" בישראל של המאה ה-21.
איך ניתן להסביר זאת ומהי ההבטחה הגדולה שטומן בחובו הביטוח הסיעודי, ולו על הנייר, עבור המבוטחים? על כך נרחיב הלן, בסקירה שלפניכם, ונתייחס גם למבנה של שוק הביטוח הסיעודי בישראל כיום.
כמו כן, נתייחס בתמצית למורכבות של פוליסות ביטוח הסיעוד הרווחות במקומותינו, ולסיבות שבגינן מבוטחים כה רבים נתקלים בקשיים בבואם לממש פוליסות כאלה. התייחסות מעמיקה יותר לאתגרים השונים שניצבים בפני מבוטחי הביטוח הסיעודי בישראל, תוכלו למצוא במאמרים נוספים באתר זה.
פוליסות ביטוח למיניהן מתייחסות בדרך כלל ל"מקרה ביטוח" עתידי שטרם התרחש ושאין ודאות כי יתרחש אי-פעם. למעשה, הן מציעות למבוטחים מעין רשת ביטחון על תנאי: פיצוי או תגמולים כספיים שיוענקו למבוטח רק אם מקרה הביטוח אכן יתממש, על מנת לסייע לו להתמודד עם הנזקים או העלויות שיעמדו לפתחו בנסיבות שכאלה.
זה נכון גם לגבי פוליסות ביטוח סיעודי. עם זאת, בעוד שפוליסות ביטוח מסוימות מתייחסות למקרי ביטוח נדירים יחסית, פוליסות הביטוח הסיעודי מתייחסות לתרחיש שכיח למדי, בעל הסתברות גבוהה יחסית להתממש. כמו כן, במידה שתרחיש זה יתממש, הוא צפוי להטיל עול כלכלי כבד במיוחד על המבוטחים ויקיריהם.
מדובר, כמובן, על אותו סיכון שאורב, למרבה הצער, לכל אחת ואחד באוכלוסייה: הידרדרות למצב סיעודי, כלומר למצב של אובדן יכולת תפקוד עצמאית, באופן שמחייב הסתייעות בזולת באופן שוטף ויומיומי.
אולי ברגע הראשון הטענה כי מדובר על סיכון שכיח שמרחף מעל כולנו, נראית מוזרה. הרי הידרדרות למצב סיעודי היא תרחיש קיצוני וטרגי, והרי לרוב, אנשים מסביבנו מתפקדים עצמאית ומתנהלים כאנשים בריאים יחסית. ואולם, מציאות החיים בימינו והנתונים הסטטיסטיים מספרים סיפור קצת אחר.
למעשה, הנקודה היא שההסתברות להגיע למצב סיעודי משתנה משמעותית עם הגיל ואף עולה בקצב גבוה יותר ובקפיצות חדות יותר, ככל שהגיל עולה, ובעיקר אחרי חציית הסף אל "גיל הזקנה": כלומר החל מגיל 65 לערך. כך למשל, לפי נייר מדיניות שפרסם בנק ישראל ב-2018, כרבע מאוכלוסיית בני ה-65 ומעלה בישראל נזקקה לשירותי סיעוד בשנת 2015, ואילו בקרב אוכלוסיית בני ה-80 ומעלה, שיעור הנזקקים לשירותי סיעוד היה גבוה פי שניים עד שלושה – כלומר נע בין 50 ל-75 אחוז.
לכך מצטרפת נקודה מכרעת נוספת: העלייה הניכרת והמתמדת בתוחלת החיים בעשורים האחרונים במרבית מדינות העולם, ובישראל בפרט, בעקבות ההתקדמות המואצת בתחומי המדע, הרפואה והטכנולוגיה, לצד גורמים נוספים.
כפי שרובנו יכולים להתרשם מתוך ניסיון החיים היומיומי, הסיכוי להאריך ימים אל מעבר לגיל 80 ואף אל מעבר לגיל 90 גבוה משמעותית כיום בקרב האוכלוסייה הכללית בישראל, לעומת מצב הדברים לפני שלושים או עשרים שנה ואפילו לפני עשור. ואכן, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מאז תחילת שנות ה-70 ועד שנת 2020, תוחלת החיים הממוצעת של גברים בישראל עלתה בהתמדה מ-70 שנה ל-80.7 שנים, ואילו תוחלת החיים הממוצעת של נשים בישראל עלתה מ-73.4 שנים ל-84.7 שנים.
נתונים אלה אף הופכים את ישראל למדינה שתוחלת החיים בה היא מן הגבוהות בעולם ועולה על ממוצע תוחלת החיים במדינות המתועשות, לפי נתוני ה-OECD (ארגון המדינות המתועשות). יתר על כן, לפי התחזיות הסטטיסטיות, מגמת העלייה בתוחלת החיים בישראל צפויה להימשך בעשורים הקרובים, ושיעור הקשישים בקרב האוכלוסייה צפוי אף הוא לעלות משמעותית.
ואם מחברים יחד את שני חלקי הפאזל – גם עלייה בתוחלת החיים וגם הסתברות גבוהה להידרדר למצב סיעודי בגיל זקנה – ברור מדוע הביטוח הסיעודי הפך למוצר "לוהט" כל כך בישראל של שנות האלפיים. למעשה, הביקוש הגובר לביטוח סיעודי הוא תולדה של ההכרה הגוברת הן בקרב גורמים מדינתיים, הן בקרב חברות הביטוח והן בקרב הציבור, בכך שרבים מאוד באוכלוסייה יזדקקו לטיפול סיעודי החל משלב כלשהו בחייהם, מבלי שתהיה להם יכולת לממן את עלותו הגבוהה של הטיפול הסיעודי ללא סיוע חיצוני – למשל בדמות תגמולי ביטוח סיעוד.
לצד זה, הביקוש הגובר לביטוח סיעודי והבחירה דווקא בנתיב זה כאמצעי להתמודדות עם העלייה בתוחלת החיים ועם סיכוני הזקנה מושפע גם מגורמים נוספים. כך, מצד אחד, לנוכח תובענות מירוץ החיים, הפרנסה והקריירה במאה ה-21, רובנו ניאלץ או נעדיף להישען על מטפלות ומטפלים בשכר או על מסגרות מוסדיות, על מנת להעניק טיפול סיעודי ליקירינו, במקום לטפל בהם בעצמנו. מצד שני, הישענות על שירותי סיעוד חיצוניים כרוכה בעלויות גבוהות ביותר, בעוד שהסיוע שהמדינה מעניקה לחולים סיעודיים ולמשפחותיהם הוא מצומצם ביותר, במקרה הטוב.
אין פלא, אם כך, שרכישת ביטוח סיעודי הפכה לברירת המחדל של אזרחי ישראל ולמשענת העיקרית שהם נאחזים בה בניסיון להבטיח לעצמם וליקיריהם וקיום ורווחה, ולו מינימליים, לעת זקנה או מחלה.
ישנם כמה וכמה גופים וחברות, שמשווקים פוליסות ביטוח סיעודי בישראל, כפי שיוסבר בהמשך מאמר זה, אך רובן ככולן מבוססות על אותו עיקרון ועל אותם תנאי בסיס סטנדרטיים.
באופן כללי, בפוליסות ביטוח סיעודי, מתחייב המבוטח לשלם לגוף המבטח פרמיה חודשית בגובה מסוים, ובתמורה לכך מתחייב הגוף המבטח לשלם למבוטח תגמול כספי בגובה מסוים, אם בצורת מענק או פיצוי חד-פעמי ואם בצורת תשלומים חודשיים, במקרה שיהפוך לסיעודי. כמו כן, בפוליסות מסוימות מתחייב הגוף המבטח להעניק שירותי סיעוד ישירים מטעמו למבוטח, לצד או במקום תגמול כספי.
גובה התגמול החודשי המוצע בפוליסות הסטנדרטית ועומד לרוב על אלפי שקלים ספורים, אך עשוי להגיע גם לעשרים אלף ש"ח ויותר בפוליסות היקרות, שמציעות כיסוי ביטוחי מורחב. משך תקופת הכיסוי הביטוחי, כלומר משך התקופה שבה יהיה זכאי המבוטח לתגמולים, משתנה גם היא בהתאם למוצע על ידי המבטחת ובהתאם לרמת הכיסוי שהמבוטח בחר בה. ישנן פוליסות שמציעות כיסוי לשנים ספורות בלבד, למשל לחמש שנים, ויש שמציעות כיסוי למשך כל ימי חייו של המבוטח הסיעודי.
בדרך כלל, פוליסות הביטוח הסיעודי מציעות כיסוי ביטוחי לא רק במקרים של הידרדרות למצב סיעודי בגיל זקנה ומחמת ליקויים בריאותיים הנקשרים לזקנה. למעשה, פוליסות מסוג זה חלות על שלל מקרים של היקלעות למצב סיעודי, שעלולים לפקוד אנשים צעירים, מבוגרים וקשישים כאחד, אם מחמת תאונה ואם מחמת מחלה. עם זאת, חלק מפוליסות הביטוח הסיעודי, ובהן הפוליסות הקבוצתיות של קופות החולים, שתופסות נתח עיקרי ונרחב מאוד בשוק הביטוח הסיעודי בישראל (ראו בהמשך), מחריגות מהכיסוי הביטוחי מקרים של היקלעות למצב סיעודי עקב תאונת דרכים או תאונת עבודה.
ואולם, החרגות מפורשות מהכיסוי הביטוחי מהוות רק חלק קטן מהמגבלות והתנאים שמציבות פוליסות הביטוח הסיעודי בפני מבוטחים. למעשה, עצם ההגדרה הסטנדרטית של "מצב סיעודי" בפוליסות אלה מצמצמת משמעותית מלכתחילה את טווח המקרים שנכנסים בגדר הכיסוי הביטוחי.
כך, ההגדרה המקובלת של "חולה סיעודי" בפוליסות השונות מתפצלת לשני "מסלולים" חלופיים. המסלול האחד מתמקד במצבו התפקודי של המבוטח מבחינה פיזית ונשען על מבחן ה-ADL. מבחן זה, המכונה גם "מבחן תלות", מתייחס למידה שבה מסוגל אדם לבצע עצמאית שש פעולות יומיום בסיסיות: לאכול ולשתות; לקום ולשכב; להתרחץ; ללבוש בגדים ולהתפשט; להתהלך; לשלוט על הסוגרים. המסלול השני, מסלול "תשישות הנפש", מתמקד במצבו המנטלי של המבוטח וביכולת התפקוד שלו מבחינה קוגנטיבית ונפשית. מסלול זה רלוונטי בעיקר לסובלים מדמנציה ומאלצהיימר.
במסגרת מסלול ה-ADL, מבוטח ייחשב לסיעודי, אם הוא אינו מסוגל לבצע עצמאית, ברמה של למעלה מחמישים אחוז, שלוש או יותר מבין שש פעולות היומיום הבסיסיות. במסגרת מסלול תשישות הנפש, מבוטח ייחשב לסיעודי, גם אם הוא מסוגל לבצע עצמאית פעולות יומיום בסיסיות, אך סובל מפגיעה קוגנטיבית ומירידה ביכולתו האינטלקטואלית, המתבטאות בפגיעה בכושר הזיכרון שלו, ביכולתו להתמצא במרחב וביכולת שיפוט המציאות שלו, ולפיכך זקוק להשגחה במרבית שעות היממה.
לרוב, על מנת לבדוק אם מבוטח עומד בפועל במבחני הסיעוד שבפוליסה, המבטחת אינה מסתפקת במסמכים רפואיים שמוצגים לה מצד המבוטח, אלא מחייבת את המבוטח לעבור "הערכת תלות" על ידי איש מקצוע מטעמה, שאמור לבחון את יכולת התפקוד של המבוטח הלכה למעשה מתוך התרשמות ישירה. ממצאי בדיקה זו עשויים לשמש עילה לדחייה תביעת הסיעוד של המבוטח, בנימוק שכשירותו התפקודית בפועל גבוהה מכפי שמוצהר בתביעתו ולכן אין הצדקה להגדירו כ"סיעודי".
כבר ממבט ראשון, ניתן להתרשם כי פוליסות הביטוח הסיעודי מאלצות מבוטחים לעמוד במבחנים נוקשים יחסית, על מנת לזכות בהכרה כ"סיעודיים" ולבסס את זכאותם לדמי הפוליסה. מבחנים אלה לא בהכרח מאפשרים לעמוד על מידת מוגבלותו התפקודית של המבוטח במציאות היומיומית ועלולים להכשיל גם מבוטחים שנזקקים בפועל לטיפול או לליווי צמוד בשל פגיעה מהותית ביכולת תפקודם. לדוגמה, אדם שמסוגל לבצע עצמאית את שש פעולות היומיום, אך מתוך מאמץ וסבל רב או באופן ירוד מאוד, עשוי להיחשב כמי שאינו עומד במבחן ה-ADL, ולכן לא יוכר כסיעודי על ידי המבטחת.
ואולם, כפי שיוסבר להלן, התנאים הפורמליים של פוליסות הביטוח הסיעודי אינם המשוכה היחידה שניצבת בפני מבוטחים בדרך לקבלת תגמולי הביטוח. אלא גם התנהלות חברות הביטוח, שבמקרים רבות מגלות חוסר הגינות משווע כלפי מבוטחי הביטוח הסיעודי.
בראי הזמן, ניתן לומר כי הצלחתן המסחררת של חברות הביטוח בשיווק המוני של פוליסות ביטוח סיעודי לא היתרגמה עד כה לכדי מענה מספק, שהציבור יכול להסתמך עליו לצורך התמודדות עם אתגרי הזקנה המשחרים כיום ביתר שאת לפתחה של האוכלוסייה.
הסיבה העיקרית לכך היא ניסיונות ההתנערות השיטתיים של חברות הביטוח ממבוטחי הביטוח הסיעודי ברגע האמת, כלומר כאשר הם מידרדרים למצב סיעודי ומעוניינים לממש את הפוליסה. כך יוצא, שחלק ניכר מהמבוטחים ויקיריהם חווים תלאות רבות בעקבות הגשת תביעת סיעוד לחברות הביטוח, ולמעשה, במקום לקבל סיוע בשעתם הקשה, נאלצים לצאת ל"מסע אלונקות" מתמשך שאף עלול להעלות חרס בידיהם.
לא נפרט כאן על שלל השיטות והדרכים שהמבטחות משתמשות בהן על מנת להערים קשיים על מבוטחי הביטוח הסיעודי, שכן זהו נושא נרחב ומורכב, שמאמרים אחרים באתר מוקדשים לו. ואולם, נציין כי תביעות סיעוד של מבוטחים נדחות או מעוכבות באופן תדיר הן מנימוקים של אי-עמידה בתנאיה המהותיים של הפוליסה, כגון התנאים שמגדירים מהו מצב "סיעודי", גם כשאין לכך שום הצדקה, והן באמצעות הצבת מכשולים טכניים בפני המבוטחים. למשל המבטחת עשויה להשתהות ממושכות בטיפול בתביעה או להעלות טענות שווא כנגד המבוטח, וכך לגרום לו לוותר על תביעתו או לחלופין להגיש תביעה לבית המשפט כנד המבטחת. כמו כן, במקרים רבים נתלות המבטחות בסייגים וחריגים המופיעים בפוליסה לצורך דחיית תביעות סיעוד, הגם שבעת שיווק הפוליסה למבוטחים, לא ניתן להם גילוי נאות ומלא של מגבלות הפוליסה. בכך מנצלות המבטחות לטובתן את פערי הידע והכוח בינן לבין המבוטחים. הרי ידוע למבטחות היטב, כי מרבית המבוטחים, ובייחוד מבוטחים קשישים, יתקשו להתמצא בעצמם בנבכי הפוליסה עמוסת המלל והמונחים המשפטיים, ושרבים רוכשים ביטוח סיעודי או מצטרפים לביטוח סיעודי קבוצתי, מתוך כניעה ללחץ שיווקי ומבלי שעומדת לרשותם שהות מספקת לבחון את הפוליסה.
נראה שאחד ההסברים העיקריים לדפוסי ההתנהלות הנפסדים של המבטחות כלפי מבוטחי הביטוח הסיעודי נעוץ דווקא בהצלחה העצומה שהן נחלו בשיווק פוליסות הביטוח הסיעודי לציבור הרחב.
לכאורה, הצלחה זו הייתה אמורה להניב למבטחות רווח ניכר, בזכות הפרמיות שהן גורפות הודות לכך. ואולם, בפועל, מספרם ההולך ומתעצם של מבוטחי הביטוח הסיעודי, במקביל לעלייה בתוחלת החיים ולגידול הניכר במספרם של קשישים סיעודיים בקרב האוכלוסייה, הציף את המבטחות בתביעות סיעוד בקנה מידה נרחב, ואולי נרחב מן הצפוי. מן הסתם, ככל שעולים היקפם ותדירותם של המקרים שבהם המבטחות נדרשות לממש את חבותן כלפי מבוטחים סיעודיים, העסק כולו הופך לפחות רווחי ומשתלם מבחינתן.
מסתמן, שעל רקע זה התחזקו האינטרס והמוטיבציה של המבטחות להתנער ממבוטחים ולדחות תביעות סיעוד רבות ככל האפשר, ולאו דווקא באמצעים כשרים והוגנים.
כך יוצא, שהציבור הרחב רכש בהמוניו פוליסות ביטוח סיעודי, ועדיין ממשיך לרכוש פוליסות כאלה, למרות שבפועל ביטוחים סיעודיים אינם נותנים מענה יעיל, מקיף ומהיר מספיק למרבית אוכלוסיית המבוטחים הסיעודיים. יש לשער, שדבקותו של הציבור בביטוחים הסיעודיים הקיימים הייתה פוחתת, אילו רק הייתה עומדת לרשותו חלופה טובה יותר.
עד לאחרונה, הוצעו לציבור הרחב בישראל שני סוגים עיקריים של ביטוח סיעודי: ביטוחים סיעודיים "קבוצתיים", שמשווקים על ידי קופות החולים למבוטחיהן, וביטוח סיעודי "פרטי", ששווק לציבור ישירות על ידי חברות הביטוח. בעבר ניתן היה להצטרף לביטוח סיעוד קבוצתי גם דרך מקומות עבודה מסוימים, אך החל מ-2016 רק קופות החולים מורשות לשווק ביטוחי סיעוד קבוצתיים.
לא ניתן להצביע על הבדלים גורפים ועקביים בין ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים ככאלה לבין ביטוחי הסיעוד הפרטיים ככאלה. עם זאת, במבט כללי, נראה כי ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים נטו להיות זולים יותר מהביטוחים הפרטיים, ומנגד, חלק מפוליסות הסיעוד הפרטיות הציעו למבוטחים כיסוי ביטוחי איכותי ונרחב יותר, לעומת הביטוחים הקבוצתיים.
כיום, עם זאת, מסלול הביטוח הסיעודי הפרטי כבר אינו פתוח בפני הציבור, שכן החל מ-2019, כמעט כל חברות הביטוח הפסיקו לשווק ביטוחים חדשים כאלה והן ממשיכות לתפעל רק ביטוחי סיעוד פרטיים שנמצאים בידי מבוטחים קיימים. יש לשער, כי מהלך זה נובע בעיקר מהירידה ברווחיות הביטוחים הסיעודיים עבור המבטחות, שאליה התייחסנו קודם לכן.
ייתכן גם כי יציאת המבטחות משוק ביטוחי הסיעוד הפרטיים קשורה לרפורמה שנערכה בשוק הביטוחי הסיעודי ב-2016, בהובלת המפקחת על שוק ההון, ולכאורה הפכה את ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים של קופות החולים לאטרקטיביים יותר עבור הציבור הרחב. במסגרת הרפורמה חויבו כל קופות החולים לשווק פוליסת ביטוח זהה למבוטחיהם, על מנת להקל עליהם להשוות בין פוליסות לפי מחיריהן, ונקבע, למשל, כי מעבר בין קופות חולים שונות לא יפגע בזכויות המבוטחים על פי הפוליסה הקבוצתית.
כך או כך, עולה אם ועד כמה הרפורמה והשינויים שהתחוללו לאחרונה בשוק הביטוח הסיעודי משפיעים על טיב והיקף המענה שניתן למבוטחי הביטוח הסיעודי. למעשה, זו לטעמנו, השאלה העיקרית והמכרעת שאמורה לעניין את הציבור.
ואם נידרש להשיב על השאלה, נאמר בזהירות ומבלי לקבוע מסמרות, כי השינויים והתנודות שאירעו בשוק הביטוח הסיעודי מאז אמצע העשור הקודם, שהצבענו עליהם כאן, לא חוללו שינוי מהותי במעמדם של המבוטחים מול המבטחות ובאופן שבו מטופלות תביעות סיעוד. ודאי לא שינוי מהותי לטובה.
למעשה, אפילו אין לתמוה על כך. זאת מאחר שהשינויים הנזכרים ממילא לא נוגעים בשורש העניין ואינם מספקים פתרון לבעיה החמורה מכול, שהיא נכונותן ונטייתן של המבטחות להתנער ממבוטחים סיעודיים ולהערים עליהם קשיים רבים ככל הניתן, מתוך אינטרס להקטין הוצאות.
ולעניין זה, חשוב להדגיש, כי גם ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים קשורים בטבורם למבטחות הפרטיות, כלומר לתאגידי הביטוח המסחריים. למעשה, ביטוחים אלה הם תולדה של שיתוף פעולה בין המבטחות לבין קופות החולים, והמבטחות הן אלה שעומדות מאחורי ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים ומתפעלות אותם. לכן, עצם יציאת המבטחות משוק הביטוח הסיעודי הפרטי, כלל אינה מוציאה אותן מהתמונה, ואין בה, כשעלצמה כדי לשנות את טיב היחיסם בין המבטחות למבוטחים ואת דפוסי טיפולן של המבטחות בתביעות סיעוד.
יתר על כן, ביטוחי הסיעוד הקבוצתיים של קופות החולים מושלים בכיפה כבר מזמן, וגם בעבר מרבית מבוטחי הסיעוד החזיקו בידיהם אך ורק פוליסות מסוג זה. כך למשל, לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ב-2014, עמד מספרן של פוליסות מסוג זה על כ-4 מיליון מתוך מספר כולל של 5.3 מיליון פוליסות ביטוח סיעודי שנמצאו בידי מבוטחים.
במקביל, ניסיון העבר המר מלמד, כי מבוטחי הביטוח הסיעודי הקבוצתי של הקופות לא זכו ליחס טוב יותר מהמבטחות לעומת מבוטחים אחרים, או כי דרכם אל מימוש הפוליסה הייתה קלה יותר. לכן אין יסוד להניח שניתובו של הציבור אל מסלול הביטוח הקבוצתי של הקופות כמסלול בלעדי, יקל עליהם, כשלעצמו, לממש את זכויותיהם מול המבטחות.
לעומת זאת, ניתן להניח, כי גם בשנים הקרובות, יצטרכו מבוטחי הביטוח הסיעודי ויקיריהם לקחת נשימה ארוכה ולהצטייד בסבלנות, בידע ובכלי עזר רבים ככל הניתן, במקרה שיידרשו להגיש תביעת סיעוד לחברת הביטוח.
